מדיניות ממשלתית דורשת תכנון וראיה לטווח ארוך ורחוק.
לא פעם כשאנחנו נתקלים בקשיחות לב של הועדות לתכנון ובניה אנחנו מסננים בשקט (או שלא בשקט): "למה הם לא מתנהלים כך במגזר הערבי?"
כשבודקים את היכולת לערוך תב"עות במגזר הערבי, מבינים שזו משימה בלתי אפשרית: סיכסוכים פנימיים, בעיות בעלות על הקרקע, חוסר יכולת לתכנן תשתיות עקב הזנחה רבת שנים, חוסר תכנון ועוד סיבות אחרות ורבות.
אם מדינת ישראל כמדיניות לא תחליט להשקיע ולטפל בבעיות התכנון במגזר הערבי, היא לא תוכל לאכוף את החוק בנושא הזה ובכלל (שאלה אחרת היא האם בכלל החוק נאכף במגזר הערבי?), ניצור מגזר שלם שהוא מגזר ממורמר וללא יכולת להתפתח מבחינת מגורים.
אין לי ספק שתושבי בקה לא עיוורים כאשר הם מסתכלים צפונה לכיוון חריש, אני מניח שתושבי בקה יבינו שאם הם מבקשים איכות חיים סבירה, הם ינדדו צפונה לחריש למקום בו יש תכנון, פיתוח, חוק וסדר.
מבלי להתייחס לתוכן המאמר המצורף, המדינה לא יכולה לדרוש חוק וסדר במקום בו היא אינה אוכפת חוק וסדר או מאפשרת לקיים תוכניות ע"פ חוק למי שמבקש לפעול ע"פ חוק.
